"החלום הכי גדול שלי הוא לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים"

 בגיל 17, אדר קורנט כבר מצליחה להשאיר את חותמה על זירת הטריאתלון הישראלית והבינלאומית. השנה האחרונה הייתה שנת פריצה עבור הטריאתלטית הצעירה, שעברה לאקדמיה למצוינות בספורט בוינגייט והחלה להתחרות בזירות בינלאומיות. עם מקום 13 בגביע אירופה בפולין לפני כחודשיים ומקום שמיני עם נבחרת ישראל לשליחים מעורבים באליפות אירופה בספרד, אדר מוכיחה שהיא אחת הכישרונות המבטיחים ביותר בטריאתלון.

 

איך את מרגישה כשמסתכלת על המסע שלך השנה?

 

"כאשר אני חושבת על השנה האחרונה שלי, אני מרגישה שעברתי המון. המעבר לאקדמיה למצוינות בספורט בוינגייט היה צעד גדול בשבילי. זו גם השנה הראשונה שהתחריתי בזירות בינלאומיות ונחשפתי לרמות גבוהות מאוד. אני מרגישה שזו רק ההתחלה של דרך ארוכה, דרך שדורשת ממני המון השקעה, משמעת והתמדה, אבל אני לגמרי שם".

 

מה השתנה בגישה שלך או באימונים שהוביל לפריחה הזאת?

 

הגעתי לאקדמיה בוינגייט עם בסיס ויסודות חזקים בזכות קבוצת אלתרמנ'ס והמאמן רן אלתרמן, כבר אז הייתי ספורטאית טובה. אבל ללא ספק המעבר לוינגייט היה קפיצת מדרגה משמעותית. עידו, המאמן שלי באקדמיה כמעט שנה, העלה את נפח האימונים, דייק כל יחידה, והצליח להוציא ממני את הגרסה הכי טובה שלי. מעבר לזה, גם אני השתניתי, התפתחתי והתבגרתי. היום אני מבינה לעומק את המשמעות של כל אימון, את החשיבות של הדיוק ואת כל נושא המעבר לאימון והתאוששות. למדתי את התועלת של האימונים- לא רק לבצע אלא להבין באמת מה אני עושה ולמה. בנוסף, עברתי להתאמן באס"א רופין עם המאמנים אורי והראל שמשקיעים בי מאוד באופן אישי, בין אם זה אימונים תחרויות ומסביב. הם נותנים לי תמיכה מקצועית שמאפשרת לי להמשיך להתפתח ולהתקדם.

 

ספרי קצת על המעבר לזירה הבינלאומית?

 

"המעבר מתחרויות נוער מקומיות לתחרויות בינלאומיות היה שינוי גדול בשבילי. בארץ אני בין המובילות, אבל בחו"ל זה עולם אחר, הרמה גבוהה, הבנות חזקות ומנוסות, והעומק של התחרות הרבה יותר גדול. דווקא זה מה שמאתגר אותי ונותן לי מוטיבציה. זה גורם לי לרצות להשתפר, להציב מטרות חדשות ולהגיע לרמה הגבוהה הזאת. לא תמיד זה פשוט, אבל יש איתי צוות מאמנים שתומך בי לאורך הדרך, במיוחד ליאור כהן שטס עם המשלחת לרוב התחרויות, מדבר איתי לפני ואחרי ונותן תחושת ביטחון ותמיכה".

 

מה הייתה התחושה אחרי שהגעת במקום ה-13 בגביע אירופה בפולין לפני כחודשיים?

"רציתי לעשות תחרות טובה, ולהצליח ליישם את כל מה שהתאמנתי עליו בתקופה שלפני. נכנסתי לתחרות עם מטרות ברורות וידעתי בדיוק על מה אני צריכה לעבוד בזמן התחרות. סיימתי במקום 13 והייתי מרוצה. נלחמתי מההתחלה עד הסוף, הרגשתי חזקה ונתתי כל מה שיש לי. אחרי התחרות ישבתי לבדוק מה עבד טוב ומה אפשר לשפר. אני לוקחת את זה איתי הלאה, צוברת עוד ניסיון וממשיכה להתקדם"

 

מה הדבר הכי משמעותי שלמדת על עצמך מהתחרויות בחול?

 

"שאני הרבה יותר חזקה ממה שחשבתי, במיוחד מהצד המנטלי. להתחרות בתחרות ברמה גבוהה, במדינה זרה זה לא פשוט. גיליתי שאני מצליחה לשמור על ריכוז, להתמודד עם לחץ, ולדעת לצאת ממצבים שלא הולכים לפי התכנון. למדתי להפיק לקחים מהר ולהישאר בתוך התחרות עד הרגע האחרון וזה משהו שמאוד חיזק אותי".

 

מה ההבדל בין להתחרות לבד לבין להיות חלק מצוות שליחים?

 

כשאני מתחרה לבד, אני אחראית במאה אחוז על הביצוע שלי, על ההכנה, הקצב וקבלת ההחלטות במהלך התחרות. בקבוצת השליחים אנחנו פועלים כקבוצה, התוצאה היא משותפת. זו מוטיבציה שונה, כי הצורה בה אני מתחרה משפיע על הקבוצה, לטוב ולרע. זו חוויה שונה: העידוד המטורף, העזרה והלחץ המשותף, והכי חשוב כולנו ביחד מייצגים את ישראל"

 

איך הרגשת ברגע שהבנת שהנבחרת מגיעה במקום 8?

 

ברגע שהבנתי שהצוות זוכה במקום השמיני, שמחתי מאוד. הייתי השנתון הכי קטן שהתחרה בעלית, וזה היה מלחיץ כי כולם מסביבי היו מנוסים בתחרויות ברמה גבוהה כמו זו וחזקים מאוד. הייתה לי הזכות להתחרות בשליחים של העלית לצד חברי המשלחת הישראלית. המקום השמיני מראה שישראל מתקדמת בזירה הבינלאומית ברמה הגבוהה ביותר. ההישג הזה הוא תוצאה של עבודה קשה והתמדה וזה כמובן נותן המון גאווה לייצג את המדינה".

 

איך המשפחה שלך מגיבה להישגים האלה?

 

"המשפחה שלי תמיד איתי, לא רק ברגעי ההישגים, הם חלק מתוך כל התהליך, גם בהישגים הטובים וגם בפחות, אני מעריכה מאוד את כל מה שעושים עבורי והרבה בזכותם. התמיכה, הפרגון והאהבה שלהם נותנים לי כוח ומוטיבציה להמשיך ולתת את המקסימום, גם כשקשה".

 

איך את מתמודדת עם הלחץ של תחרויות בינלאומיות?

 

"באקדמיה אני נפגשת עם אבישי, פסיכולוג הספורט שעוזר לי מאוד להתמודד עם הלחץ. ביחד אנחנו מנתחים מצבים שונים, והוא נותן לי כלים ועצות להפחתת הלחץ. אני מאוד מעריכה אותו,  הוא תמיד מקשיב ועוזר לי למצוא פתרונות כשאני מתמודדת עם קשיים. התמיכה שלו נותנת לי המון כוח ועוזרת לי להרגיש מוכנה ומרוכזת בתחרויות".

 

מה המטרות שלך לעונה הקרובה?

 

"יש לי כמה מטרות לעונה. בספטמבר יש את אליפות אירופה לקדטים בקיצבול, ללא ספק היא תחרות מטרה אני מאמינה בעצמי שאגיע לתוצאה טובה מאוד. בדצמבר אליפות ישראל באילת, אני רוצה לסיים את העונה כאלופת ישראל. יש לי גם מטרות קטנות יותר בתוך האימונים, לשפר זמנים, להיות מדויקת יותר ולהרגיש את ההתקדמות לאורך העונה".

 

מי המאמן או האדם שהכי השפיע על הפריחה שלך?

 

"לפני שעברתי לאקדמיה, התאמנתי בקבוצת אלתרמנ'ס. התחלתי אצל רן אלתרמן כשהייתי בת 8 והוא ללא ספק אדם שהשפיע מאוד על הדרך שלי בטריאתלון. הוא היה שם ממש מההתחלה, לימד אותי את הבסיס, בנה לי יסודות חזקים, והכי חשוב הוא גרם לי לאהוב את הספורט הקשה הזה. הוא החדיר בי משמעת, אהבה לאימונים והתייחסות רצינית לספורט. גם היום, כשאני באקדמיה וממשיכה בדרך שלי, אני זוכרת אותו ומעריכה מאוד את כל מה שהוא נתן לי. הוא חלק גדול מהמסע שלי, ואני תמיד אזכור מאיפה הכול התחיל".

 

מה החלום הכי גדול שלך בטריאתלון?

 

"לייצג את ישראל בתחרויות הכי גדולות, כמו אליפות העולם והמשחקים האולימפיים. אני רוצה להגיע לרמות הכי גבוהות, להתחרות מול הטובות ביותר ולהביא גאווה לעצמי, למשפחה שלי ולמדינה".

 

בגיל צעיר יחסית, אדר כבר מבינה שהדרך אל הפסגה ארוכה ומתישה, אך הנחישות שלה והתמיכה הרחבה שהיא זוכה לה מהסביבה המקצועית והמשפחתית מעמידות אותה במקום מצוין לכיבוש שיאים חדשים. עם המטרות הברורות שהציבה לעצמה לעונה הקרובה, נראה שהטריאתלון הישראלי זוכה לכשרון מיוחד שעשוי להוביל אותו למקומות חדשים בזירה הבינלאומית.