ברוכים הבאים לאתגר הגדול ביותר של המכביה 2026 – Maccabi Man / Maccabi Woman

תחרות Maccabi Man / Maccabi Woman היא מהאירועים הייחודיים והיוקרתיים של משחקי המכביה ה־25. מדובר באתגר ספורטיבי יוצא דופן, המיועד לספורטאי סיבולת מהשורה הראשונה, אשר מתמודדים עם ארבע תחרויות שונות במסגרת קרב רב ייחודי לאורך משחקי המכביה.

במהלך האתגר יתחרו המשתתפים בארבעה ענפים:

* טריאתלון ספרינט

* שחייה במים פתוחים

* חצי מרתון

* נג"ש אופניים (מרוץ נגד השעון)

זוהי תחרות שנבנתה במיוחד עבור ספורטאי הטריאתלון – ספורטאים המסוגלים להפגין יכולות גבוהות במגוון ענפי סיבולת ולהתמודד עם עומס פיזי ומנטלי יוצא דופן לאורך מספר ימים.

מעבר להתמודדות על הניצחון בכל אחת מהתחרויות בנפרד, המשתתפים נאבקים גם על התואר היוקרתי Maccabi Man / Maccabi Woman, הנקבע על פי הדירוג המצטבר בארבע התחרויות. עצם השלמת כל ארבעת האתגרים היא הישג ספורטיבי מרשים בפני עצמו.

המסע ייצא לדרך ב־3 ביולי עם תחרות ספרינט הטריאתלון בעמק המעיינות. לאחר מכן ימשיכו הספורטאים ל:

5 ביולי – שחייה במים פתוחים בנחל האסי

7 ביולי  – חצי מרתון ירושלים

9 ביולי  – תחרות נג"ש האופניים באורים

ברוכים הבאים לאתגר הגדול ביותר של המכביה 2026. מאחלים הצלחה רבה לכל המשתתפים! 

  "בלשכה כבר רגילים לראות אותי עם חליפת שחייה"

אחת המשתתפות המרתקות על קו הזינוק השנה היא פרופסור אסנת לבציון קורח, מנכ"לית המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). בין ניהול אחד מבתי החולים הגדולים בארץ לבין שעות עבודה תובעניות, היא מוצאת את הזמן להתאמן בקבוצת Run 2 Tri תחת הדרכתו של המאמן שי סלוניקי, לשחות עם קבוצת המאסטרס בירושלים, ולהתכונן לייצג את ישראל במכביה.

תפסנו אותה לשיחה קצרה על השילוב הבלתי אפשרי בין עולם הרפואה, הניהול והסיבולת.

איך נראה יום טיפוסי בחיים שלך, ומתי השעון המעורר מצלצל כדי להספיק גם אימון וגם ניהול בית חולים?   

"יום טיפוסי מתחיל מוקדם מאוד באימון – ריצה, רכיבה, טריינר או שחייה בחוף פלמחים עם קבוצת חברים. משם אני ממשיכה ישירות למרכז הרפואי. בלשכה כבר רגילים לראות אותי בכל פעם בלבוש אחר: חליפת שחייה בחורף, או ישר אחרי ריצה ואופניים.

ברוב הבקרים אני מתאמנת, ולפעמים גם בשעות אחר הצהריים או הערב. יום בבית חולים ידוע איך הוא מתחיל אבל אף פעם לא איך הוא מסתיים, ולכן אני מעדיפה תמיד להתאמן בבוקר. בפעמים שאני מוותרת לעצמי ודוחה לאחר הצהריים – זה לעיתים קרובות מתפספס. בחלק מהימים, בסוף יום העבודה, אני מתאמנת בחדר הכושר המצוין שבנינו לעובדי בית החולים, ופעמיים בשבוע שוחה עם המאסטרס בירושלים".

על  מה מוותרים כדי לשמור על רמה גבוהה בשני העולמות?

"בסופו של דבר הזמן מוגבל והעבודה תובענית, אז הויתור העיקרי הוא פשוט פחות בילויים ופנאי. יש ויתורים מכל הכיוונים, והכול בסדר".

כרופאה, את ודאי יודעת כמה שינה ותזונה קריטיות להתאוששות. יד על הלב: את מצליחה לישון ולאכול כמו שצריך?

 "אני משתדלת, אבל לא מאוד מצליחה. אני מודעת לחשיבות הרבה של השינה, אבל לצערי המחויבויות גדולות והחיים אינטנסיביים. לפעמים עולה השאלה האם לוותר על אימון הבוקר אחרי לילה עם שינה לא מספקת, והתשובה משתנה מיום ליום.

לגבי תזונה – בעבר הרגשתי שאחרי אימון 'מגיע לי' לאכול הכול, וכמובן שזה לא עובד ככה. לאחרונה אני מנסה להקפיד מאוד, במיוחד במרדף אחרי השלמת כמות החלבונים הנדרשת".

איך המשפחה והסביבה מגיבים לטוטאליות הזו?

 "לשמחתי כל המשפחה עוסקת בספורט. בעלי רץ, הבנים פעילים כל אחד בתחומו, והם מפרגנים מאוד. לפעמים אני מרגישה שאני זוכה להערכת יתר מהסביבה. בגלל הביקורת העצמית הגבוהה שלי, אני לא תמיד מרוצה מהביצועים שלי בספורט – אני נוטה לשכוח את הגיל ואת העובדה שיש לי עוד מספר מחויבויות כבדות במקביל".

איך ההרגשה להשתתף במשחקי המכביה? במה זה שונה מתחרות רגילה?

 "המכביה מאוד מרגשת. זו זכות וכבוד גדול להיות חלק מהמשלחת הישראלית. השתתפתי במקצה ה-'Maccabi Woman' במכביה הקודמת – זה היה קשוח, אבל חוויה מדהימה".

איך משפיע אימון בוקר מפרך על המשך יום הניהול שלך?

 "אחרי האימון אני לרוב אנרגטית מאוד, אם כי יש שלב בהמשך היום שבו קשה יותר להישאר מרוכזת. מה שבטוח הוא שבימים שאני לא מתאמנת, אני מרגיש פחות טוב – גם פיזית וגם מנטלית".

מבין שלושת הענפים – מהו ה"אזור הנוח" שלך, ועם איזה ענף את נלחמת?

 "הרכיבה מאתגרת אותי במיוחד. פיתחתי פחד משמעותי מרכיבה בכביש. אחרי תקופה ארוכה שלא רכבתי בחוץ אלא רק על הטריינר בבית, התחלתי לאחרונה לרכוב בשבילי אופניים, בתקווה להחזיר לעצמי את הביטחון".

מה המוטו שמקים אותך מהמיטה לאימון ב-4:30 לפנות בוקר ביום חורף קר?

 "הסוד הוא פשוט להכין את כל הציוד ערב לפני. בבוקר פועלים על אוטומט – אין חשיבה של 'מתחשק לי' או 'לא מתחשק לי'. קמים ועושים. מה שבטוח הוא שאני אף פעם לא מצטערת על אימון שיצאתי אליו, אלא רק על אלו שפספסתי".

  "אני בא לנצח, אבל מיד אחרי קו הסיום, מחכה לי שווארמה"

  על קו הזינוק בקבוצת הגיל התחרותית והצפופה של 40–49 יעמוד גם פבלו קרל,  פבלו, שעלה מארגנטינה, מסומן כאחד המתחרים החזקים והמבטיחים בקטגוריה שלו.

פבלו, קודם כל ברכות על הייצוג. איך ההרגשה לעמוד על קו הזינוק של המכבייה במדי נבחרת ישראל?

 "קודם כל אני מתרגש מאוד. לא היה קל להשיג את הקריטריון למשחקים, וכשקיבלתי סוף סוף את התשובה החיובית – ממש שמחתי".

עבור מי שעלה מארגנטינה, מה המשמעות הרגשית של לייצג דווקא את ישראל באירוע כזה?

 "אני ארגנטינאי, אבל כמובן שאני קודם כל ישראלי ציוני שגאה מאוד לייצג את המדינה שלנו באירוע ספורט עולמי כזה".

קבוצת הגיל 40–49 ידועה כאחת הקשוחות והצפופות בטריאתלון. איך אתה מרגיש לקראת הקרב מול המתחרים בקטגוריה הזו?

 "עבדתי קשה מאוד כדי להיכנס לנבחרת. אני משתדל תמיד להגיע לתחרויות בשיא הכושר שלי. כרגע אני מרגיש טוב, מרגיש חזק ובא לתת על המסלול את כל מה שיש לי".

הגיל הזה מאופיין לרוב בשיא הקריירה והמחויבויות המשפחתיות. איך נראה הג'אגלינג היומיומי שלך כדי להישאר בטופ?

 "למזלי הגדול יש לי תמיכה מלאה מבני המשפחה, ובלי התמיכה הזו פשוט לא הייתי מצליח לעשות את זה. אני מוצא את עצמי מתאמן בשעות לא שעות, פשוט כדי להצליח להתאים את נפח האימונים ללוח הזמנים המשפחתי והעסקי שלי".

האם התרבות והמנטליות הארגנטינאית מביאות איתן קשיחות מסוימת שעוזרת לך ברגעים הקשים של התחרות

? "ברגעים הקשים של התחרות עצמה, לא ממש. אבל באימונים היומיומיים הסיפור שונה. בעברי שיחקתי כדורגל בארגנטינה, ושם למדתי המון על משמעת עצמית ועל היכולת לדחוף את עצמך קדימה גם כשקשה".

איך נראה השבוע האחרון שלך לפני הזינוק מבחינת הכנה מנטלית והורדת עומס?

 "אני משתמש הרבה בדימיון מודרך. אני יושב ומתכנן שלב אחרי שלב מה הולך להיות בתחרות, וחושב מראש על פתרון לכל תרחיש אפשרי שעולה לי בראש. בשבוע שלפני התחרות אני מוריד עומסים כמובן, אבל עדיין מתאמן בכל יום – כולל ביום שלפני הזינוק עצמו".

האם יש הבדל בסגנון האימונים או הגישה לספורט בארגנטינה בהשוואה למה שפגשת בארץ? "התחלתי להתחרות בטריאתלון רק פה בארץ, אז אין לי מדד אישי להשוואה. אבל בגדול, ממה שאני רואה אצל משפחה וחברים שנשארו שם, אנחנו כאן בישראל מתאמנים יותר ובדרגת קושי גבוהה בהרבה".

איזה ענף מבין השלושה הוא החוזק המרכזי שלך, ואיפה אתה מתכנן לפתוח את הפער?

 "היום אני הכי חזק באופניים. מכיוון שמדובר בתחרות ללא דרפטינג , שם בדיוק אני מתכנן לפתוח את הפער מול המתחרים הגדולים בקטגוריה".

מה המטרה שהצבת לעצמך לתחרות הנוכחית?

 "כמו שאני תמיד אומר לילדים שלי: קודם כל להנות מהדרך. אבל יחד עם זאת – אני בא לנצח! אתן את המקסימום שלי על המסלול".

המכבייה מפגישה אותך עם ספורטאים יהודים מכל העולם, כולל משלחת גדולה מארגנטינה. יצא לך לפגוש חברים מהעבר?

 "יש לי לא מעט מכרים שמגיעים למכביה בענפי ספורט אחרים. בענף הטריאתלון עצמו אני עדיין לא מכיר את החבר'ה מחו"ל, ומצפה מאוד להכיר אותם פה סביב האירוע".

מהו האתגר הכי גדול של טריאתלט בשנות ה-40 לחייו שרוצה לשמור על רמה חזקה ולא להיפצע?

 "האתגר הכי גדול הוא למצוא את האיזון העדין בין שלושת ענפי הספורט, להוסיף לזה אימוני כוח, להקפיד על תזונה ושינה, ובתוך כל הלחץ הזה, לא לשכוח ליהנות מהדרך".

איך נראית שגרה התזונה והתאוששות שלך בתקופה הזו?

 "אני אוכל הרבה ומאוזן, וכמובן צורך הרבה פחמימות. אני משתמש באימונים קלים כדי להתאושש, עושה עיסויים, סאונות, ומנסה לישון כמה שיותר".

איזה טיפ היית נותן למי שרוצה להיכנס לעולם הטריאתלון בגיל 40 פלוס?

 "קודם כל, להיכנס לעסק ברוגע ובאופן הדרגתי, לא לקפוץ ישר בפול גז. הדבר השני והכי חשוב הוא להתחבר לקבוצה מסודרת ולהתחיל את הדרך שם, תחת הכוונה של מאמן מקצועי".

אם היית צריך לתאר את חוויית המכבייה במילה אחת, מה היא הייתה?

 "ציונות".

ומה הדבר הראשון שאתה הולך לעשות מיד אחרי שתחצה את קו הסיום?

 "להתקלח, ומיד אחר כך, ללכת לאכול שווארמה".