המדריך הדרוזי הראשון בישראל חולם בגדול: טריאתלון במג׳דל שמס

הכירו את מדריך הטריאתלון הדרוזי הראשון בישראל – והחלום שלו להביא את הענף למג'דל שמס.

״הסיפור שלי עם הטריאתלון התחיל הרבה לפני שבכלל ידעתי איך קוראים לספורט הזה״ מספר ג'ולאן אבו סאלח Hermon Cycling Team

מתי פגשת לראשונה את ענף הטריאתלון?
״בשנת 1997 גרתי בארצות הברית, בשכונה סמוכה לאגם אירי, באזור קליבלנד. באותה תקופה נחשפתי לראשונה לתחרות טריאתלון שהתקיימה באזור. אני זוכר שראיתי אנשים מזנקים למים בשעות הבוקר המוקדמות, יוצאים מהשחייה, עולים על האופניים, ובהמשך רצים עד קו הסיום.
עד אותו רגע בכלל לא הכרתי את עולם הטריאתלון. אבל משהו במראה הזה פשוט הדליק אותי.״

היית עוסק בספורט כילד?
״תמיד אהבתי ספורט. כבר מגיל צעיר חיפשתי אתגרים ורציתי להתקדם ולהשתפר. בסקי, בטניס, בכדורסל ובתחומים נוספים. ופתאום ראיתי ספורט שמשלב שלושה עולמות שונים: שחייה, רכיבה וריצה.

אמרתי לעצמי: "יום אחד…"
לא ידעתי אז מתי זה יקרה, ואפילו לא ידעתי אם זה באמת יקרה. אבל הרעיון נשאר איתי.״

אז מתי אותו "יום אחד" סוף סוף הגיע?
״רק בשנת 2019 החלטתי להפוך את ה"יום אחד" למציאות. הצטרפתי לקבוצת הטריאתלון גליל עליון, התחלתי להתאמן ולהשתתף בתחרויות, וכך נכנסתי באמת לעולם הטריאתלון.
כמו אצל הרבה ספורטאים, הדרך לא הייתה תמיד פשוטה. היו הרבה רגעים של התקדמות והתרגשות, אבל גם לא מעט אתגרים. התמודדתי עם פציעות בריצה, עם תקופת הקורונה ועם המציאות המורכבת באזור שלנו בתקופת המלחמה. היו תקופות שבהן היה קשה להתאמן ולהתקדם כפי שרציתי.
אבל דווקא האתגרים האלה חיזקו אצלי משהו: ההבנה שספורט הוא לא רק תוצאה, זמן או מקום בתחרות. ספורט הוא דרך חיים. הוא מלמד אותנו התמדה, סבלנות, משמעת, התמודדות עם כישלונות ובעיקר את היכולת לקום ולהמשיך.״

מתי החלטת לקחת את האהבה לטריאתלון צעד קדימה?
בשנת 2025 החלטתי להתחיל ללמוד במכון וינגייט בקורס מדריכי טריאתלון. רציתי לא רק להתאמן ולהתחרות בעצמי, אלא גם ללמוד איך להעביר את הידע והניסיון שלי לאחרים, ובעיקר לדור הצעיר.

מה המטרה שלך?
״לקדם את הטריאתלון בכפר שלי, מג'דל שמס, ובגולן בכלל. אני מסתכל סביב ורואה ילדים ובני נוער עם המון אנרגיה, כישרון ופוטנציאל. מצד שני, אנחנו חיים באזור שהוא פשוט מדהים לספורט הזה כבישים ונופים לרכיבה, אפשרויות לשחייה, שטחים נפלאים לריצה ואוויר הרים.

ואז שאלתי את עצמי: אז למה לא?

למה לא להכיר לילדים ולנוער ספורט חדש? למה לא לתת להם הזדמנות לגלות עולם שלם של אתגרים, חברות, משמעת והישגים? למה לא לקחת את המקום המדהים שבו אנחנו חיים ולהפוך אותו למקום שבו אפשר גם להתאמן, להתפתח ולהגיע רחוק?

מבחינתי, זו כבר לא רק אהבה אישית לטריאתלון.

אני רוצה להיות חלק מההתפתחות של הספורט הזה בגולן, לבנות בסיס לילדים ולנוער, לחשוף אותם לטריאתלון ולתת להם את ההזדמנות לחלום — בדיוק כמו שאני חלמתי כשהייתי ילד וראיתי בפעם הראשונה את הטריאתלטים נכנסים למים באגם אירי. ״

מה חסר היום כדי להקים פעילות טריאתלון במג'דל שמס?

״קודם כל עזרה של הרשויות המקומיות בחלק הלוגיסטי וכל העניין הביטחותי וסגירת כבישים….
אגם בריכת רם צריך גם להיות נקי ומוכן לשחיה! אבל לפני כל גם צריך לבנות קבוצת טריאתלון מקומית.״

הוא מסיים במשפט

אולי אז אמרתי לעצמי "יום אחד".

היום אני רוצה לעזור לדור הבא להפוך את ה"יום אחד" שלהם למציאות.